י

רבי יעקב יצחק גלינסקי זי"ע

אחרוני זמננוליטאים

נולדט בטבת ה'תרפ"א, 20/12/1920 למניינם·קרינקי

נפטרכב בשבט ה'תשע"ד, 23/01/2014 למניינם·בני ברק

נטמןבית העלמין של ראשי ישיבת פוניבז', בני ברק

ראש ישיבת נובהרדוק בחדרה ומייסד רשת כוללי מרגניתא דאברהם, מגדולי המגידים בדורו.

קשרים

אביו
אברהם צבי גלינסקי
אמו
דבורה גלינסקי
בני/בנות זוג
צביה גלינסקי, בת רבי חיים בנימין הלוי ברוד
ילדיו
רבי אלימלך גלינסקירבי שמעון גלינסקירבי בצלאל גלינסקימשה ברוך גלינסקיאפרים גלינסקינחמן שבתי גלינסקי
רבותיו
רבי אברהם יפה
תלמידיו
רבי שמעון בעדנירבי יעקב שכנזירבי צבי שפיץ

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בה'תרפ"א (1920) בקרינקי (פולין) לאביו רבי אברהם צבי. למד בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, שבראשה עמד רבי אברהם יפה. בשנת ה'תש"א (1941) הוגלה לסיביר עם כמאה מבני הישיבה, ולאחר מכן ישב בטשקנט וניהל שם תלמוד תורה במחתרת. עבר במחנות העקורים בגרמניה, ובשנת ה'תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל והשתקע בבני ברק, והיה מקורב לחזון איש ולרבי יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר). בשנות העשרה הראשונות לבואו עמד בראש ישיבה בראש העין, ובשנות העשרים - בראש ישיבת נובהרדוק בחדרה. לאחר סגירת הישיבה ייסד את רשת הכוללים "מרגניתא דאברהם". נודע כמגיד ונהג לבקר ביישובי העולים, ודרשותיו ומשליו קובצו בסדרות "והגדת" ו"להגיד". נפטר בבני ברק בכ"ב בשבט ה'תשע"ד (2014), ונקבר בבית העלמין של ראשי ישיבת פוניבז'.

תולדות חייו

נולד בט' בטבת ה'תרפ"א (1920) בעיירה קרינקי שבפולין, לאברהם צבי ודבורה גלינסקי. הוריו ושאר בני משפחתו נספו בשואה. בצעירותו למד בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, שבראשה עמד רבי אברהם יפה, ושם ספג את דרך המוסר של נובהרדוק. סיפורים מימי לימודיו שם שימשו אותו כל ימיו בדרשותיו. בשנת ה'תש"א (1941) הוגלה לסיביר עם כמאה מבני הישיבה. לאחר מכן ישב בטשקנט שבאוזבקיסטן ועבד שם כמלמד, ובסתר ניהל תלמוד תורה מחתרתי. בתקופה זו השיג בשוק השחור תלושי מזון כדי לפרנס את התלמידים. בשל כך נאסר ונידון למוות, ושוחרר לאחר כחצי שנה בכלא. בט"ו באב ה'תש"ה (1945) נשא לאשה את צביה, בתו של רבי חיים בנימין הלוי ברוד מחסידי ברסלב. אחרי המלחמה שהה במחנות העקורים בגרמניה, ובשנת ה'תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל והשתקע בבני ברק. שם התקרב לחזון איש ולרבי יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר). בשנות העשרה הראשונות לבואו עמד בראש ישיבה בראש העין ועסק בחינוך נערים יוצאי תימן. בשנות העשרים עמד בראש ישיבת נובהרדוק בחדרה, לצד רבי אלחנן פרלמוטר. לאחר סגירת הישיבה ייסד את רשת הכוללים "מרגניתא דאברהם", שסניפיה פועלים בירושלים, במודיעין עילית ובבית שמש. נודע כמגיד מישרים, ונהג לסייר ביישובי העולים ולדרוש לפני הציבור. דרשותיו, סיפוריו ומשליו על התורה ועל המועדים קובצו בסדרה "והגדת" בעריכת רבי שלום מאיר וולך, וכן בסדרה "להגיד". בין תלמידיו נמנו רבי שמעון בעדני, רבי יעקב שכנזי ורבי צבי שפיץ. נפטר בבני ברק בכ"ב בשבט ה'תשע"ד (2014), בן 93, ונקבר בבית העלמין של ראשי ישיבת פוניבז' בבני ברק. בנו רבי אלימלך ממשיך לנהל את מוסדותיו, ובין צאצאיו בניו רבי שמעון ורבי בצלאל וחתנו רבי חיים ברמן.

קישורים חיצוניים