רבי יעקב עטלינגר - הערוך לנר

תולדות חייו

נולד בכ"ט באדר ה'תקנ"ח (1798) בקרלסרוהה שבנסיכות באדן (גרמניה). אביו, רבי אהרן עטלינגר, היה רב בית כנסת בעיר, ואמו רחל הייתה מבית רייכל. את לימודיו הראשונים עשה אצל אביו ואצל רבי אשר וולרשטיין, רבה של קרלסרוהה. אחר כך למד בישיבתו של רבי אברהם בינג בווירצבורג ובישיבת פיורדא אצל רבי אברהם בנימין זאב המבורגר. בצעירותו למד בחברותא עם רבי אליעזר ברגמן. בשנת ה'תקפ"ה (1825) נשא לאשה את קרובתו ננט (גנענדל) וורמסר, שנפטרה בלידה בשנת ה'תר"ג (1843). בשנת ה'תר"י (1850) נשא את בת שבע, בתו של רבי מאיר מווירצבורג. נולדו לו אחד עשר ילדים. חמישה מחתניו היו רבנים חשובים, ביניהם רבי מרדכי הורוביץ ורבי משה אריה במברגר. בשנת ה'תקפ"ו (1826) נתמנה לרב מחוזות לדנבורג ואינגולשטט, וישב במנהיים. שם עמד בראש הקלויז וייסד ישיבה. בשנת ה'תקצ"ו (1836) נתמנה לרבה הראשי של אלטונה, וכיהן בה עד סוף ימיו. בית הדין שעמד בראשו באלטונה החזיק בסמכות שיפוט אזרחית מטעם השלטון הדני, עד שזו בוטלה בשנת ה'תרכ"ג (1863). גם באלטונה הקים ישיבה, והעמיד בה תלמידים רבים. היה מגדולי מנהיגיה של היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאבקה בתנועת הרפורמה. בשנת ה'תר"ד (1844) עמד בראש מחאה של 116 רבנים נגד ועידת הרפורמה בבראונשווייג. הוא היה ממייסדי כתב העת "שומר ציון הנאמן" וכתב בו, כדי לחזק את שמירת התורה והמסורה. רבני ירושלים העניקו לו את התואר "נשיא ארץ ישראל". חיבוריו נתקבלו בעולם התורה: "ביכורי יעקב" (ה'תקצ"ו, 1836) על הלכות סוכה; "ערוך לנר", חידושים על כמה ממסכתות התלמוד הבבלי, שיצא לאור בכרכים בין השנים ה'תר"י-ה'תרל"ג (1850-1873); שו"ת "בנין ציון" ו"בנין ציון החדשות"; ו"מנחת עני", דרשות על התורה. בין תלמידיו היו רבי עזריאל הילדסהיימר, רבי שמשון רפאל הירש ורבי אליקים געטצל שלזינגר. נפטר בליל כ"ה בכסליו ה'תרל"ב (1871), בליל הנר הראשון של חנוכה, ונקבר באלטונה. לפי צוואתו נחקקו על מצבתו רק שמות ספריו ושנות כהונתו ברבנות אלטונה.