
רבי משה זי"ע - סמ"ג
מבעלי התוספות בצרפת, מחבר ספר מצוות גדול (סמ"ג) ומגיני התלמוד בוויכוח פריז.
קשרים
- רבותיו
- רבי יהודה שירליאון
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
היה מבעלי התוספות בצרפת במאה ה-13, ופעל בקוצי שבחבל פיקארדי (צרפת). אביו, רבי יעקב, היה אף הוא מבעלי התוספות, וסבו מצד אמו היה רבינו חיים הכהן, מגדולי תלמידי רבינו תם. למד אצל רבי יהודה שירליאון, ולפי החיד"א גם אצל רבי יהודה החסיד, רבי שמשון משאנץ ורבינו ברוך בעל "התרומה". בשנת ד'תתקצ"ו (1236) יצא לספרד, נדד בין הקהילות ודרש לפני הציבור על חיזוק שמירת המצוות. בשנת ה'אלפים (1240) חזר לצרפת והשתתף בוויכוח פריז, ובו הגן על התלמוד מפני האשמותיו של המומר ניקולס דונין. דרשותיו בספרד היו היסוד לחיבורו "ספר מצוות גדול" (סמ"ג), שאת כתיבתו השלים בשנת ה'י' (1250). הספר היה מספרי ההלכה המרכזיים עד חיבור השולחן ערוך. תוספותיו על מסכת יומא, המבוססות על תורת רבו רבי יהודה שירליאון, נדפסו בשם "תוספות ישנים".
תולדות חייו
רבי משה בן יעקב מקוצי נולד בצרפת בסוף המאה ה-12 או בתחילת המאה ה-13, למשפחה של חכמי תורה. אביו, רבי יעקב, היה מבעלי התוספות, וסבו מצד אמו היה רבינו חיים הכהן, מגדולי תלמידיו של רבינו תם. מקום מושבו היה העיירה קוצי שבחבל פיקארדי בצפון צרפת, ועל שמה נקרא. עיקר תורתו קיבל מרבי יהודה בן יצחק שירליאון מפריז, מגדולי בעלי התוספות בדורו. החיד"א בספרו "שם הגדולים" מונה בין רבותיו גם את רבי יהודה החסיד, את רבי שמשון משאנץ ואת רבינו ברוך בעל "התרומה". בצעירותו נודע כדרשן ומוכיח, ונדד בין קהילות צרפת כדי לעורר את הציבור לשמירת המצוות. בשנת ד'תתקצ"ו (1236), כארבע שנים לפני סוף האלף החמישי, יצא לספרד. לפי מה שכתב, עשה זאת בעקבות גילוי מן השמים, ויש שתלו זאת בחישוב הקץ. בספרד עבר מקהילה לקהילה ודרש ברבים על חיזוק קיום המצוות, ובהן הנחת תפילין, מזוזה וציצית, ודרשותיו עשו רושם רב. בשנת ה'אלפים (1240) חזר לצרפת, והיה מבין החכמים שהשתתפו בוויכוח פריז והגנו על התלמוד מפני האשמותיו של המומר ניקולס דונין. חיבורו העיקרי הוא "ספר מצוות גדול" (סמ"ג), שיסודו בדרשותיו בספרד, ולדבריו החליט לכתוב אותו בעקבות חלום. את כתיבתו השלים בשנת ה'י' (1250). הספר מסודר לפי מניין המצוות, ומחולק למצוות לא תעשה ולמצוות עשה. לכל מצווה הוא מביא את מקורותיה בתלמוד ואת דברי הפוסקים, ובהם הרמב"ם ובעלי התוספות, ובכך חיבר בין מסורת ההלכה של ספרד לזו של צרפת ואשכנז. הסמ"ג נעשה מספרי ההלכה המרכזיים, נכתבו עליו פירושים רבים, והיה מקור הלכתי חשוב עד חיבור השולחן ערוך. מלבד זאת חיבר תוספות על מסכת יומא על פי תורת רבו רבי יהודה שירליאון, ואלה נדפסו לראשונה באמסטרדם בשם "תוספות ישנים". פירוש על התורה המובא בשם "ר"מ מקוצי" בספר "מנחת יהודה" מיוחס לו, אך יש חוקרים המפקפקים בכך. בין תלמידיו נמנים בני משפחתו. מקום פטירתו ושנתה אינם ידועים בוודאות, ונראה שנפטר באמצע המאה ה-13.
ספריו2
- ספר מצות גדול
- תוספות ישנים על מסכת יומא