י

רבי יעקב הלוי ספיר זי"ע

אחרוניםליטאים

נולדאשמיאני

נפטרו בתמוז ה'תרמ"ה, 19/06/1885 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים

שד"ר ונוסע מעדת הפרושים בירושלים, מחבר ספר המסעות אבן ספיר על יהודי תימן, הודו והמזרח.

קשרים

אביו
רבי נתן הלוי ספיר

מקומות בהם פעל

  • צפתגדל בצפת אחרי עלייתו (1832–1837)
  • ירושליםסופר עדת הפרושים ומזכירה (1837–1885)
  • צנעאשד"ר, שהה בקהילות תימן (מ-1859)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תקפ"ב (1822) באשמיאני (בלארוס), לאביו רבי נתן הלוי ספיר מעדת הפרושים. בשנת ה'תקצ"ב (1832) עלה עם משפחתו לצפת, ובתוך זמן קצר התייתם מאביו ומאמו. אחרי רעידת האדמה של שנת ה'תקצ"ז (1837) עבר לירושלים ולמד בה בישיבה. לימד בתלמוד התורה של הפרושים, ואחר כך שימש סופר העדה ומזכירה. בשנת ה'תרי"ט (1859) יצא כשד"ר לגיוס כספים לבניין בית הכנסת החורבה, ועבר בתימן, בהודו ובאיי הודו המזרחית. את קורות מסעו ואת הקהילות שפגש תיאר בספרו "אבן ספיר". כתב גם את "עדות ביהוסף" על עזבון נסים שמאמה. נפטר בירושלים בתמוז ה'תרמ"ה (1885), ונקבר בהר הזיתים.

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקפ"ב (1822) בעיירה אשמיאני שבפלך וילנה (היום בבלארוס). אביו, רבי נתן הלוי ספיר, היה מעדת הפרושים, תלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל, ואמו נקראה טובה. בשנת ה'תקצ"ב (1832) עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בצפת. זמן קצר אחרי העלייה נפטרו אביו ואמו, והוא נשאר יתום בגיל צעיר. בשנת ה'תקצ"ד (1834), כשהיה כבן שתים עשרה, ראה במו עיניו את הפרעות ביהודי צפת בזמן מרד הפלאחים. אחרי רעידת האדמה בגליל בשנת ה'תקצ"ז (1837) עבר לירושלים, ושם למד בישיבה. תחילה לימד בתלמוד התורה של עדת הפרושים, ואחר כך מונה לסופר העדה ולמזכירה. כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים חשובים שביקרו בעיר, ובהם "כנף רננים" לכבוד משה מונטיפיורי בשנת ה'תרי"ד (1854). פרסם גם מאמרים רבים בעיתון "הלבנון", שערך חתנו יחיאל בריל, ובמיוחד בענייני אתרוגים. בשנת ה'תרי"ט (1859) יצא כשד"ר להודו ולאוסטרליה, לאסוף כספים לבניין בית הכנסת החורבה בירושלים. בדרכו נשדד והורד מן הספינה בתימן, וכך הכיר מקרוב את יהודי תימן וחכמיהם. בהמשך המסע הגיע לאיי הודו המזרחית ופגש בהודו את קהילת בני ישראל, ובשנת ה'תרכ"ד (1864) חזר דרך עדן. בשנים ה'תרכ"ה (1865) וה'תרל"ג (1873) נסע שוב בשליחות, לאירופה ולצפון אפריקה. את קורות מסעו ואת הקהילות שפגש תיאר בספרו "אבן ספיר", שיצא לאור בשני חלקים בשנים ה'תרכ"ו-ה'תרכ"ו (1864-1866). הספר נעשה מקור חשוב לידיעת יהודי תימן והמזרח הרחוק, והיה מן הראשונים שעוררו את תשומת לב העולם היהודי ליהודי אתיופיה. כמו כן עסק בו בכתבי יד של התורה והמקרא, ובהם כתר ארם צובא, ובגניזת קהיר, ודבריו הביאו חוקרים לעסוק בה. כתב גם אגרת ליהודי תימן ובה הזהיר אותם מפני משיח השקר שוכר כחיל השני. בתשובתו "עדות ביהוסף" דן בעזבון נסים שמאמה. בשנים ה'תרמ"ג-ה'תרמ"ה (1883-1885) סייע בהדפסת "חמדת ימים" לרבי שלום שבזי בירושלים, וכתב לו הקדמה. נשא לאשה את לאה פייגה, בתו של רבי שלמה זלמן הכהן, ונולדו להם חמישה ילדים. חתניו היו שמואל ברוך, בנו של רבי חיים ניסים ברוך, ויחיאל בריל. נכדו היה אליהו ספיר, ונינו יוסף ספיר. נפטר בירושלים בתמוז ה'תרמ"ה (1885), כבן שישים ושלוש, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים, בחלקת הפרושים. המושב אבן ספיר שבהרי ירושלים נקרא על שם ספרו.

ספריו3

  • אבן ספיר
  • כנף רננים
  • עדות ביהוסף

קישורים חיצוניים