רבי יעקב אורנשטיין זי"ע - הישועות יעקב

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקל"ה (1775) לאביו רבי מרדכי זאב אורנשטיין, שכיהן לימים ברבנות לבוב, ולאמו פריידא. אחיו היה רבי משה יהושע העשיל אורנשטיין, ובני אחיותיו היו רבי יוסף שאול נתנזון, בעל "שואל ומשיב", ורבי מרדכי זאב איטינגא. אביו נפטר כשהיה ילד, והוא גדל בירוסלב (פולין). בצעירותו למד אצל רבי צבי הירש מבראד ואצל רבי יעקב באנעס, אב"ד קומרנא. נשא את שרה, בתו של העשיר צבי הירש וואהל, שפרנס את הזוג כמה שנים ופתח לחתנו ישיבה בירוסלב. בשנת ה'תק"ס (1800) הוצעה לו רבנות ירוסלב, אך הוא סירב לקבל את כתב הרבנות מפני כבוד דודו רבי נפתלי הירש חריף, שכיהן בה. בשנים ה'תקס"א-ה'תקס"ה (1801-1805) כיהן כרב בז'ולקיב (אוקראינה), אחרי רבי משה צבי הירש מייזליש. לאחר פטירת רבי צבי הירש רוזאניס נבחר לרב ולראש ישיבה בלבוב, על כס אביו. הוא נכנס לתפקיד בשנת ה'תקס"ה (1805) וכיהן בו כשלושים וארבע שנים, עד פטירתו. נמנה עם גדולי רבני גליציה, ורבים פנו אליו בשאלות הלכה. בשנת ה'תקע"ו (1816) הוטל בלבוב חרם על שני משכילים, ובהם רבי שלמה יהודה רפופורט (שי"ר). השלטונות האוסטריים חשדו שידע על החרם ולא דיווח עליו, והוא נדרש לשאת דרשה בגרמנית ולהודיע בה שהחרם בטל. חיבורו העיקרי, "ישועות יעקב", הוא פירוש על השולחן ערוך: ארבעה כרכים על אורח חיים, שלושה על יורה דעה ושלושה על אבן העזר, ובנוסף כרך שו"ת. בכל סימן יש קטע קצר המבאר את דברי השולחן ערוך, ואחריו קטע ארוך המביא את שיטות הפוסקים הקודמים ודן בהן. הספר התפשט ונודע, ועל שמו נקרא "הישועות יעקב". חידושיו על התורה נדפסו לראשונה בוורשה בשנת ה'תרע"ב (1912), גם הם בשם "ישועות יעקב". נפטר בכ"ה באב ה'תקצ"ט (1839), כבן שישים וארבע, ונקבר בבית העלמין היהודי הישן בלבוב. בנו היחיד, רבי מרדכי זאב אורנשטיין, כיהן כאב"ד פרמישלא.