רבי יחיא צלאח זי"ע - מהרי"ץ

תולדות חייו

רבי יחיא בן יוסף צאלח, המכונה מהרי"ץ, נולד בחודש חשון ה'תע"ד (1713) ברובע היהודי קאע אל-יהוד שבצנעא (תימן). אביו היה רבי יוסף צאלח וסבו הדיין רבי צאלח צאלח, ואמו הייתה בתו של רבי דוד קאפח. בילדותו ובנעוריו למד אצל סבו ואצל זקני החכמים בעיר, רבי יחיא קרואני ורבי סעדיה קטיעי. לאחר פטירת סבו שימש את רבי דוד משרקי ואת רבי יחיא הכהן עראקי ולמד עמם. כדרכם של חכמי תימן לא התפרנס מן התורה: עד גיל שלושים לערך עבד כצורף, ואחר כך פרנס את עצמו מכתיבת ספרי תורה ומגילות. מונה לרב ולאב בית הדין בצנעא, וישב בדין עם רבי שלמה אלג'מל ורבי שלום הכהן. עמד גם בראש הישיבה הגדולה בעיר, וסמכותו כפוסק התקבלה בכל קהילות תימן. חכמים מקהילות רבות פנו אליו בשאלות, ותשובותיו נקבצו בשו"ת "פעולת צדיק", שלושה חלקים, שעליו מושתתים רבים ממנהגי יהדות תימן. בפסיקתו הלך במסורת תימן להכריע בדרך כלל כדעת הרמב"ם. חיבורו "עץ חיים" הוא פירוש לסידור התכלאל, נוסח התפילה של יהודי תימן. בסידור שמר על הנוסח הבלדי הקדום מפני הניסיונות להחליפו בנוסח השאמי, ושילב בו גם מנהגים שנהגו בקהילות ספרד. עוד חיבר את "זבח תודה" על הלכות שחיטה וטרפות בשולחן ערוך, שנשלח להדפסה בכלכותה בשנת ה'תקל"ט (1779), את "שערי קדושה" בקיצור הלכות שחיטה וטרפות, את "שערי טהרה" בהלכות נדה בערבית לשימוש הנשים, את "מעיל קטן" בהלכות תפילת השחר, ציצית ותפילין, את "חלק הדקדוק" בענייני המסורה, את "אורח לחיים" על חמש מגילות ופירוש להגדה של פסח. יש המייחסים לו גם את "מגילת תימן", כרוניקה על קורות יהודי תימן. מסורת קריאת המקרא שלו נשתמרה עד היום ונקראת "מסורת מהרי"ץ". בשנת ה'תקכ"ב (1762) גזר השליט אלמהדי עבאס להרוס את בתי הכנסת בצנעא, ומהרי"ץ כתב ארבע קינות על החורבן. לאחר שהוחלף השלטון הוציא הוצאות מרובות על בניית בית הכנסת "בית צאלח" וזכה לראותו בנוי. העמיד תלמידים רבים, ומהם בנו רבי אברהם צאלח ותלמידו רבי יוסף אלקארה, שכיהנו אחריו בראשות בית הדין. היו לו שלושה בנים: אברהם, יהודה ויוסף. נפטר בכח בניסן ה'תקס"ה (1805), בגיל 92 לערך.