רבי יחזקאל כהן זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרע"ד (1914) בפרס, לאביו רבי מאיר כהן ולאמו שרה. אביו נפטר בשנת ה'תרע"ח (1918), כשהיה בן ארבע. כשהיה כבן שבע עלה עם אמו ושלושת אחיו לארץ ישראל, והמשפחה השתקעה בירושלים. בירושלים למד בתלמוד תורה דרכי ציון ובבית המדרש של המזרחי. אחר כך למד בישיבת נהר שלום, בבית עוזיאל ובישיבת פורת יוסף. בפורת יוסף למד אצל רבי יעקב מאיר ורבי עובדיה הדאיה, ומרבי עובדיה הדאיה קיבל סמיכה לרבנות. לאחר מכן הוסמך גם לשחיטה. הרבה לבקר בביתו של המקובל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, ובביתו של הרב הראשי רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל. היה מקורב גם לרבי ניסים אלישר. במשך שמונה שנים לימד בישיבת שערי ציון של רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל. מסר שיעורי תורה בבתי כנסת רבים בירושלים. ייסד את חברת התהלים "בני עמי", שאמרה תהלים בשבתות בכמה בתי כנסת. בשנת ה'תשי"ב (1952) מינתה אותו הרבנות הראשית לרב הקהילה הספרדית ברחובות ולחבר הרבנות בעיר. בשנת ה'תשי"ט (1959) מונה לרב העיר הספרדי. המינוי נכנס לתוקף כשנה אחר כך, כשאישר אותו שר הדתות רבי יעקב משה טולדנו. מדי פעם ישב גם כדיין בבית הדין הרבני ברחובות. כשבועיים לפני פטירתו מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים. בשנת ה'תש"א (1941) הוציא לאור את ספרו "ימינך ה'" על הלכות פסח. דבריו בהלכה ובאגדה לוקטו בספר "אמרי יחזקאל", שיצא לאור בשני כרכים בשנת ה'תשמ"ג (1983), אחרי פטירתו. כתב גם את המאמר "זכר עמלק" בירחון "קול סיני". עם רבי יעקב בצרי כתב תשובה משותפת בענייני עגונות, שנדפסה ב"שח שושנים". נפטר בג' בכסלו ה'תשל"ד ונקבר בהר המנוחות בירושלים. בצוואתו ביקש שרבי אברהם שהרבני מראשון לציון ימלא את מקומו כרב העיר רחובות. היו לו ולאשתו יעל שמונה ילדים.