י

רבי יוסף שמואל הירש זי"ע

אחרונים

נולד~1620 למניינם·קרמניץ

נפטרא בכסליו ה'תס"ד, 09/11/1703 למניינם·פרנקפורט דמיין

נטמןבית הקברות היהודי הישן, פרנקפורט דמיין

דיין בקראקא ואב"ד פרנקפורט דמיין, שהרחיב והגיה את מסורת הש"ס ועין משפט נר מצוה בתלמוד.

קשרים

אביו
רבי צבי
ילדיו
רבי יהודה אריה ליב
רבותיו
רבי צבי הירש
תלמידיו
רבי אלישע בן אברהם מהורודנארבי פנחס אויערבך

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בסביבות ה'ש"ף (1620) בקרמניץ (אוקראינה), לאביו רבי צבי הירש, ולמד תורה מפיו. בסביבות ה'ת"ז (1647) עבר לקראקא, שם נשא בזיווג שני את בת חיים בן ישעיה הצורף, מראשי הקהל, שפרנס אותו כדי שיעסוק בתורה. בסביבות ה'תכ"ד (1664) התמנה לדיין בבית הדין הגדול של קראקא. בשנת ה'ת"ן (1690) נתמנה לאב"ד פרנקפורט דמיין, וכיהן שם כשלוש עשרה שנה ועמד בראש ישיבה. עיקר מפעלו היה הגהות ותיקונים על התלמוד הבבלי והרחבה ניכרת של מסורת הש"ס ועין משפט נר מצוה, שהודפסו בש"ס אמשטרדם בידי בנו רבי יהודה אריה ליב. נפטר בא' כסליו ה'תס"ד (1703) ונקבר בבית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט.

תולדות חייו

רבי יוסף שמואל נולד בסביבות ה'ש"ף (1620) בקרמניץ (אוקראינה), לאביו רבי צבי הירש, ולמד תורה מפיו. על מצבתו נקרא שמו "ישראל יוסף שמואל", ובקראקא כונה גם "ר' שמואל ר' חיים ישעיה'ס", על שם חותנו. אשתו הראשונה הייתה בת רבי איציק מפרמישלא, ונולדה להם בת בשם קילא. בזיווג שני נשא את בת חיים בן ישעיה, צורף ומראשי הקהל בקראקא, שקיבל על עצמו לפרנס את חתנו כדי שיוכל לעסוק בתורה. מאשתו זו נולדו לו בן, רבי יהודה אריה ליב, ושתי בנות. בסביבות ה'ת"ז (1647) עבר לקראקא, ובסביבות ה'תכ"ד (1664) התמנה לדיין בבית הדין הגדול שבעיר, לצד רבי אריה ליב "הארוך" ורבי שמואל קאיידנובר. לאחר פטירת רבי יצחק חריף בשנת ה'תמ"ב (1682) לא נתמנה רב חדש לעיר, וחברי בית הדין שימשו בפועל הסמכות הרבנית של הקהילה, עד שנתמנה רבי אהרן תאומים. כשעזב רבי ישעיה הלוי הורוויץ את רבנות פרנקפורט דמיין, ביקשו ראשי הקהל מרבי יוסף שמואל להמליץ על מחליף, והוא עצמו הוצע לתפקיד. תחילה סירב, אך כשחלה ראה בכך עונש על סירובו ונעתר. בשנת ה'ת"ן (1690) הגיע לפרנקפורט ודרש את דרשתו הראשונה בשבת פרשת מטות. כשלוש עשרה שנה כיהן שם כאב"ד ומרא דאתרא, עמד בראש ישיבה וגידל בביתו יתומים מבני הקהילה. יחד עם רבני אשכנז נוספים גזר לכמה שנים איסור על הדפסת ספרים תורניים שאינם נחוצים, משום שלדעתו מדפיסים רבים הוציאו ספרים מיותרים לשם רווח. עיקר מפעלו התורני היה הגהות ותיקונים רבים על התלמוד הבבלי, על פי המהרש"ל, המהרש"א, המהר"ם מלובלין ובעל "חכמת מנוח", ועל פי שיקול דעתו. הוא הרחיב מאוד את מסורת הש"ס ואת עין משפט נר מצוה: הוסיף הפניות לפסקי הרמב"ם במסכתות שלא היו בהן הפניות עד אז, והוסיף הפניות לשולחן ערוך. בנו רבי יהודה אריה ליב הדפיס את הגהותיו בש"ס אמשטרדם (ה'תל"ד-ה'תל"ז, 1674-1677), ואחר כך תמך גם בהדפסת המסכתות החסרות בדפוס פרנקפורט. לפי החיד"א, למד את התלמוד הבבלי ארבעים ושתיים פעמים. מחידושיו שלו כמעט לא נדפס דבר, מלבד תשובה אחת בשו"ת "חינוך בית יהודה" (סימן קלז) ופסקים אחדים שהביאו אחרים בשמו. מתלמידיו נודעו רבי אלישע בן אברהם מהורודנא, בעל "קב ונקי" על המשנה, ורבי פנחס אויערבך, בעל "הלכה ברורה", שלמד אצלו בקראקא ונעשה אחר כך לחתנו. בתו האחרת נישאה לרבי אהרן ליבוש, אב"ד טריר, ובנם רבי יוסף כיהן כאב"ד טריביטש. נפטר בערב שבת, א' כסליו ה'תס"ד (1703), בן כשמונים ושלוש, ונקבר בבית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט. בית הקברות ניזוק קשות במלחמת העולם השנייה, מקום קברו המקורי אינו ידוע, והכתובת שעל מצבתו נמחקה.