
רבי יוסף יצחק שניאורסון זי"ע - מליובאוויטש
הריי"צ
נולדיב בתמוז ה'תר"ם, 21/06/1880 למניינם·ליובאוויטש
נפטרי בשבט ה'תש"י, 28/01/1950 למניינם·ניו יורק
נטמןבית העלמין מונטיפיורי, ניו יורק· מיקום הקבר במפה
האדמו"ר השישי של חב"ד, נאסר בברית המועצות, ובסוף ימיו ביסס את מרכז התנועה בניו יורק.
קשרים
- אביו
- רבי שלום דובער שניאורסון
- אמו
- שטערנא שרה
- בני/בנות זוג
- נחמה דינה שניאורסון
- ילדיו
- חנה גוראריהחיה מושקא שניאורסוןשיינא הורנשטיין
- תלמידיו
- רבי מנחם מנדל שניאורסון
מקומות בהם פעל
- ליובאוויטשמנהל ישיבת תומכי תמימים (מ-1897)
- רוסטוב על הדוןמקום מושבו כאדמו"ר (מ-1920)
- פטרבורגמקום מושבו כאדמו"ר (עד 1927)
- ריגהמקום מושבו, ייסד ישיבה (1928–1933)
- ורשהמקום מושבו כאדמו"ר (1933–1939)
- אוטבוצקמקום מושבו וישיבתו (1933–1939)
- ניו יורקייסד את מרכז חב"ד (1940–1950)
תמצית ביוגרפית
נולד בי"ב בתמוז ה'תר"ם (1880) בליובאוויטש (רוסיה), לאביו רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי של חב"ד. מצעירותו סייע לאביו, ובשנת ה'תרנ"ז (1897) נעשה המנהל בפועל של ישיבת תומכי תמימים. בשנת ה'תר"ף (1920), לאחר פטירת אביו, נעשה אדמו"ר חב"ד, ופעל לחיזוק היהדות בברית המועצות. בשנת ה'תרפ"ז (1927) נאסר בידי השלטונות הסובייטיים, ולאחר לחץ בינלאומי שוחרר בי"ב-י"ג בתמוז. לאחר מכן ישב בריגה, ומשנת ה'תרצ"ג (1933) בוורשה ובאוטבוצק. בשנת ה'ת"ש (1940) הגיע לניו יורק, וייסד שם את מוסדות חב"ד, שמרכזם בבניין 770 בשכונת קראון הייטס. בשנת ה'תש"ט (1949) הקים את כפר חב"ד בארץ ישראל. מחיבוריו: ספר המאמרים, ספר השיחות, ליקוטי דיבורים, אגרות קודש וספר הזכרונות. נפטר בי' בשבט ה'תש"י (1950) ונקבר בבית העלמין מונטיפיורי בניו יורק.
תולדות חייו
נולד בי"ב בתמוז ה'תר"ם (1880) בליובאוויטש (רוסיה), לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, ולאשתו שטערנא שרה. גדל בבית אביו והתחנך בתורת החסידות. בשנת ה'תרנ"ז (1897) נשא את נחמה דינה, בתו של רבי אברהם שניאורסון, ונולדו להם שלוש בנות: חנה, אשת רבי שמריהו גוראריה; חיה מושקא, אשת רבי מנחם מנדל שניאורסון; ושיינא, אשת רבי מנחם מנדל הורנשטיין, שנספתה עם בעלה בשואה. באותה שנה נוסדה בליובאוויטש ישיבת תומכי תמימים, והוא עמד בראש הנהלתה בפועל כבר בימי אביו. אחרי פטירת אביו בשנת ה'תר"ף (1920) נעשה אדמו"ר חב"ד. בשנים שלאחר מכן ישב ברוסטוב על הדון ובלנינגרד, ופעל לקיום חיי התורה והמצוות בברית המועצות מול רדיפות השלטון הקומוניסטי. בשנת ה'תרפ"ז (1927) נאסר בידי הבולשת הסובייטית ונגזר דינו למוות. בעקבות לחץ בינלאומי הומר העונש בגלות לקוסטרומה, וכעבור זמן קצר שוחרר. יום שחרורו, י"ב-י"ג בתמוז, נקבע בחב"ד כחג הגאולה. לאחר מכן יצא מברית המועצות והתיישב בריגה (לטביה). בשנת ה'תרפ"ט (1929) ביקר בארץ ישראל ונפגש עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ואחר כך שהה כשנה בארצות הברית. משנת ה'תרצ"ג (1933) ישב בוורשה ובאוטבוצק (פולין), והקים בוורשה מרכז לישיבות תומכי תמימים. עם כיבוש פולין בידי הגרמנים נחלץ מוורשה, ובשנת ה'ת"ש (1940) הגיע לניו יורק. שם רכש את בניין 770 שבשכונת קראון הייטס, והבניין נעשה למרכז העולמי של חב"ד. בשנותיו האחרונות ייסד את מרכז ישיבות תומכי תמימים, את המרכז לענייני חינוך, את הוצאת הספרים קה"ת, את מחנה ישראל ואת ארגון של"ה, ובשנת ה'תש"ט (1949) הקים את כפר חב"ד בארץ ישראל. חיבוריו כוללים את ספר המאמרים, שבו מאמרי חסידות לפי סדר אמירתם; את שיחותיו ביידיש, שנאספו בספר השיחות ובליקוטי דיבורים; את אגרות קודש, אוסף מכתביו; ואת ספר הזכרונות, העוסק ברקע לצמיחת תנועת החסידות. נפטר בי' בשבט ה'תש"י (1950) בניו יורק, ונקבר בחלקת חב"ד שבבית העלמין מונטיפיורי, ועל קברו הוקם אוהל. אחריו נעשה חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון, אדמו"ר חב"ד.
ספריו5
- אגרות קודש
- ליקוטי דיבורים
- ספר הזכרונות
- ספר המאמרים
- ספר השיחות