יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג - בעל הכתב והקבלה

תולדות חייו

רבי יעקב צבי מקלנבורג נולד בשנת ה'תקמ"ה (1785) לערך, לאביו רבי גמליאל, במחוז פוזן שבמערב פולין של היום. בילדותו למד תורה, ונמנה עם תלמידיו של רבי עקיבא איגר, שאותו כינה בספרו "מורי ורבי". לפי חלק מהמקורות למד גם אצל רב המקום, רבי זכריה מנדל, ידידו של רבי עקיבא איגר. בצעירותו לא שימש ברבנות, ועסק במסחר במשך שנים רבות. בסביבות שנת ה'תקצ"א (1831), בהיותו כבן ארבעים ושש ואחרי שעסקיו נקלעו לקשיים, פרש מן המסחר וקיבל עליו את רבנות קניגסברג שבפרוסיה המזרחית. בקהילה זו כיהן כשלושים וארבע שנים, עד פטירתו. בקניגסברג נתקל בהשפעתם של מחדשי הדת ושל תנועת ההשכלה, ונאבק בהם. בשנת ה'תר"ד (1844) יצא יחד עם המלבי"ם נגד אסיפת הרבנים הרפורמים שהתכנסה בבראונשווייג, ושבין החלטותיה היו ביטול תפילת "כל נדרי" והיתר נישואי תערובת. כמו כן יצא נגד דעותיו של יוסף לוין זאלשיץ. בשנת ה'תרכ"א (1861) היה מהראשונים שנתנו הסכמה לספר "דרישת ציון" של רבי צבי הירש קלישר. חיבורו העיקרי, "הכתב והקבלה", הוא פירוש על חמשת חומשי תורה, שנועד להראות את האחדות וההתאמה שבין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה. הפירוש מחבר בין פשט לדרש, נשען הרבה על דקדוק הלשון ועל טעמי המקרא כדי לבסס את דרשות חז"ל, ומביא מדברי הגר"א ומפרשנים מאוחרים יותר. הוא נחשב מהפירושים השלמים הראשונים שנכתבו כמענה לביקורת המקרא ולגישת הרפורמה. הספר נדפס לראשונה בלייפציג בשנת ה'תקצ"ט (1839), ובשנת ה'תר"מ (1880) יצאה לאור מהדורה מורחבת בעריכת אברהם ברלינר. חיבר גם את "עיון תפילה", פירוש על סדר התפילה שנדפס בדרך כלל יחד עם "דרך החיים" של רבי יעקב מליסא, ואת "השתפכות הנפש", תפילות וידוי לערב יום הכיפורים. כמו כן כתב הקדמות והסכמות לספרים רבים. נפטר בחודש ניסן ה'תרכ"ה (1865), כבן שמונים, בקניגסברג, ונקבר בה. לפני מותו ביקש שלא יספידוהו, וציווה שבשלושים יום שלאחר פטירתו ילמדו מספרו "הכתב והקבלה" לאחר קריאת התורה בציבור.