
רבי יוסף זי"ע - מאמשינוב
נולדה'תרל"ח, 1878 למניינם
נפטרג בשבט ה'תרצ"ו, 27/01/1936 למניינם·אוטבוצק
נטמןבית העלמין היהודי ברחוב גנשה, ורשה
האדמו"ר השלישי מאמשינוב, ולפני כן רב העיר אוסטרוב מזובייצקה.
קשרים
- אביו
- רבי מנחם קאליש מאמשינוב
- אמו
- אסתר גולדה לבית אלברשטיין
- ילדיו
- רבי יעקב דוד קאלישרבי יצחק קאלישרבי מנחם קאליש
- רבותיו
- רבי מנחם קאליש מאמשינוב
- תלמידיו
- רבי ישראל יצחק פיקרסקי
מקומות בהם פעל
- אוסטרוב מזובייצקהרב העיר (~1905–1918)
- אמשינוברב העיר ואדמו"ר (מ-1918)
- אוטבוצקהתגורר בסוף ימיו (עד 1936)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרל"ח (1878) לאביו רבי מנחם קאליש, האדמו"ר השני מאמשינוב, שהיה גם רבו העיקרי. בגיל 27 בערך נתמנה לרב העיר אוסטרוב מזובייצקה (פולין). שם ייסד אגודה שסיפקה מזון כשר לחיילים היהודים, ורבים ממתנגדי החסידות בעיר נעשו לחסידיו. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרע"ח (1918) מילא את מקומו כרב העיר אמשינוב וכאדמו"ר, ונודע בהכנסת האורחים שלו ובעמידתו על משמר הדת. עם הזמן איבד את מאור עיניו, ובסוף ימיו חלה בלבו ועבר לאוטבוצק. נפטר בג' בשבט ה'תרצ"ו (1936) ונקבר בבית העלמין היהודי בוורשה, באוהל של אביו. אחריו מילא את מקומו בנו רבי יעקב דוד, שנרצח בשואה. בנו רבי יצחק ניצל והמשיך את השושלת בארצות הברית. ב-2025 ראה אור לראשונה קובץ דברי תורתו, "נזר יוסף".
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תרל"ח (1878) לרבי מנחם קאליש, האדמו"ר השני מאמשינוב, ולאסתר גולדה לבית אלברשטיין. הוא היה נכדו של רבי יעקב דוד קאליש, מייסד חסידות אמשינוב. את עיקר תורתו קיבל מאביו. אחיו היה רבי שמעון שלום קאליש, האדמו"ר מאמשינוב-אוטבוצק. אשתו שרה הייתה בתו של רבי חיים אלעזר וקס, בעל "נפש חיה". בגיל 27 בערך נתמנה לרב העיר אוסטרוב מזובייצקה (פולין), במקומו של רבי יהודה לייב גורדין. למינויו סייע רבי בן ציון מאוסטרוב. רבים ממתנגדי החסידות בעיר התקרבו אליו ונעשו לחסידיו. באוסטרוב ייסד אגודה שסיפקה מזון כשר לחיילים היהודים שחנו בעיר, הקפיד על סגירת החנויות בשבתות ובמועדים, ופעל נגד פתיחת בית קולנוע בעיר. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרע"ח (1918) מילא את מקומו כרב העיר אמשינוב וכאדמו"ר. הוא נודע בהכנסת האורחים שלו ובעמידתו על משמר הדת, והתנגד להקמת בית ספר של תנועת המזרחי באמשינוב. לא היה מפעילי אגודת ישראל, אך חתם על כרוזיה בענייני דת. בשנת ה'תרפ"ט (1929) דרש בבית הכנסת הגדול בווינה. מתלמידיו ומקורביו היה רבי ישראל יצחק פיקרסקי. בשל מחלת עיניים, שלפי המסופר נגרמה מהתמדתו בלימוד, איבד את מאור עיניו. בסוף ימיו חלה בלבו ועבר לעיר המרפא אוטבוצק, ושם התגורר בתמיכת אחיו. בכסליו ה'תרצ"ה (1935) הוסיפו לו את השם "ירמיהו אהרן" לרפואה. כעבור שנה, בג' בשבט ה'תרצ"ו (1936), נפטר באוטבוצק, ונקבר בבית העלמין היהודי בוורשה, באוהל של אביו. אחריו מילא את מקומו בנו רבי יעקב דוד, שנרצח בשואה עם משפחתו. בנו רבי יצחק ניצל והנהיג את חסידות אמשינוב בארצות הברית, ובנו רבי מנחם נספה בפוניאטובה. רוב ילדיו, בני זוגם ונכדיו נספו בשואה. ב-2025 ראה אור לראשונה קובץ דברי תורתו שנשתמרו, "נזר יוסף".
ספריו1
- נזר יוסף