רבי יוסף דב הלוי סולובייצי'ק זי"ע - הגרי"ד

תולדות חייו

רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק נולד ב-י"ב באדר ה'תרס"ג (1903) בפרוז'ני (בלארוס), בן לשושלת בריסק. אביו היה רבי משה סולובייצ'יק, בנו של רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק, ואמו פסיה הייתה בתו של רבי אליהו פיינשטיין, רבה של פרוז'ני. הוא נקרא על שם סבא-רבא שלו, רבי יוסף דב סולובייצ'יק בעל "בית הלוי", ומצד אביו היה גם נינו של הנצי"ב מוולוז'ין. בשנים ה'תרע"ג-ה'תר"ף (1913-1920) גדל בחוסלוביץ', שבה כיהן אביו ברבנות. את עיקר תורתו קיבל מאביו, שאותו כינה רבו המובהק היחיד, ולמד ממנו את דרך הלימוד של בית בריסק. לכבוד בר המצווה שלו שלח לסבו רבי חיים מבריסק קונטרס חידושים. לימודי חול רכש בעיקר בכוחות עצמו. בגיל עשרים ושתיים לערך נרשם לאוניברסיטת ברלין ולמד בה פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה. בשנת ה'תרצ"ב (1932) הגיש עבודת דוקטור על משנתו הפילוסופית של הרמן כהן. בתקופת ברלין למד גם שנה בבית המדרש לרבנים, והתקרב לרבי יחיאל יעקב ויינברג בעל "שרידי אש" ולרבי חיים העלער. בשנת ה'תרצ"א (1931) נשא את טוניה לוויט, ילידת וילנה ובעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת ינה. בשנת ה'תרצ"ב (1932) היגרו לארצות הברית, ובזמן קצר התמנה לרב הקהילה האורתודוקסית בבוסטון, ושימש בתפקיד זה כל ימיו. בבוסטון ייסד את בית הספר היהודי "מימונידס", ובשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד ישיבה בשם "היכל רבינו חיים הלוי" על שם סבו, שאוחדה לאחר מכן עם ישיבת רבנו יצחק אלחנן. בשנת ה'תרצ"ה (1935) ביקר בארץ ישראל ונפגש עם הרב קוק, והיה מועמד לרבנות הראשית של תל אביב. בשנת ה'תש"א (1941), לאחר פטירת אביו, ירש את מקומו בראשות ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק, ומסר בה שיעורים יותר מארבעים שנה. בשנת ה'תש"ך (1960) עבר מיידיש לאנגלית בשיעוריו. בשנות ה'תשי"ט-ה'תש"ך (1959-1960) הוצע לו להתמודד על הרבנות הראשית לישראל, והוא סירב. בתחילת דרכו היה חבר באגודת ישראל באמריקה. לאחר השואה והקמת המדינה הצטרף לתנועת המזרחי, והיה נשיאה של כבוד עד פטירתו. נאומו "קול דודי דופק" מיום העצמאות ה'תשט"ז (1956) נעשה לאחד מיסודות ההגות של הציונות הדתית. בחיבוריו ההגותיים, ובראשם "איש ההלכה - גלוי ונסתר" (ה'תש"ד, 1944) ו"איש האמונה הבודד" (ה'תשכ"ה, 1965), חיבר בין עולם ההלכה ודרך הלימוד הבריסקאית לבין ההגות הפילוסופית. אחרי פטירתו ראו אור ספרים רבים משיעוריו ומדרשותיו, ביניהם "על התשובה", "שיעורים לזכר אבא מרי", "הררי קדם" ו"רשימות שיעורים" על מסכתות הש"ס. במשך עשרות שנות הוראה העמיד דורות של רבנים ותלמידי חכמים בארצות הברית, ונעשה מנהיגה הרוחני של האורתודוקסיה בה. מתלמידיו: חתנו רבי אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון; חתנו רבי יצחק טברסקי; אחיינו רבי משה מייזלמן; רבי צבי שכטר, רבי נחום לאם ורבי שלמה ריסקין. ילדיו היו אטרה טברסקי, טובה ליכטנשטיין וההיסטוריון חיים סולובייצ'יק. נפטר בערב שבת חול המועד פסח, י"ח בניסן ה'תשנ"ג (1993), בן תשעים, ונקבר בבית העלמין בית אל בווסט רוקסברי שבבוסטון, ליד אשתו. את מקומו בראשות הישיבה מילא אחיו, רבי אהרן סולובייצ'יק.