רבי יוסף בוכריס זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרמ"ה (1885) בחארה צגירה, הרובע היהודי הקטן שבאי ג'רבה (תוניסיה), לאביו רבי אברהם בוכריץ. בילדותו למד תורה אצל רבי דוד הכהן גדישא, ולמד יחד עם רבי חיים חורי. אחרי הפסקה בלימודיו חזר ללמוד בעזרת רבי מעתוק עתוגי הכהן. בג'רבה דבק ברבי משה זקן מאזוז, מחכמי האי, ולמד אצלו. לימים נעשה עוזרו. למד גם אצל רבי שלמה דאנה בתוניס. בשנת ה'תרע"ה (1915), אחרי פטירת רבו רבי משה זקן מאזוז, מונה בגיל שלושים לדיין ולמורה צדק בחארה צגירה. בשנת ה'תרפ"א (1921) עלה רבה הקודם של זרזיס, רבי שלום הכהן, לארץ ישראל, ורבי יוסף נבחר לאב"ד, למורה צדק ולרב העיר. בזרזיס כיהן כשלושים שנה עד פטירתו. נודע בעשיית צדקה וחסד ובדאגתו לעניי העיר. בין תלמידיו היו רבי משה דריהם, רבי בנימין מקיקץ דידי, רבי סאסי הכהן ורבי כמוס סופר. כתב חידושים, דרושים ותשובות, ואלה יצאו לאור אחרי פטירתו: "יוסף לקח" - דרושים וחידושים על התורה בשני חלקים, שנדפס בג'רבה; "זכרון יוסף" - חידושים ותשובות על ארבעת חלקי השולחן ערוך; "זכות יוסף" - דרושים לשבתות, שנדפס בנתיבות בשנת ה'תשל"ז (1977); ו"ברכת יוסף" - דרושים, שחלקו הראשון נדפס בשנת ה'תשס"ח (2008). נכדו, רבי ציון בוכריס, כתב ספר על חייו ותורתו. נפטר בזרזיס בה' באדר ה'תש"ט (1949), בן שישים וארבע. כעבור שלושים שנה, בראש חודש אלול ה'תשל"ט (1979), הועלו עצמותיו לארץ ישראל ונקבר בבית העלמין שבהר הזיתים בירושלים.