
קשרים
- אביו
- רבי עמנואל
- בני/בנות זוג
- שרה בת אברהם מירנדה
- ילדיו
- רבי עמנואל אירגאסרבי אברהם אירגאס
- רבותיו
- רבי שמואל די פאסרבי בנימין הכהן ויטאלי
- תלמידיו
- רבי מלאכי הכהן
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תמ"ה (1685) בליוורנו (איטליה) לאביו רבי עמנואל אירגאס, מחכמי העיר. למד תורה בישיבתו של רבי שמואל די פאס, רבה של ליוורנו, ובעיר רג'יו למד קבלה מפי רבי בנימין הכהן ויטאלי, תלמידו של רבי משה זכות. בפיזה ייסד את ישיבת "נוה שלום" וקרנות צדקה, ואחר כך שב לליוורנו וכיהן ברבנות העיר. בשנת ה'ת"ע (1710) עמד נגד נחמיה חייא חיון, החשוד בשבתאות, עד שסולק מהעיר, וכתב נגדו את ספרי הפולמוס "תוכחת מגולה" ו"הצד נחש". חיבורו הנודע הוא "שומר אמונים", מבוא לחכמת הקבלה בדרך של שיחה, שבו ייצג את השיטה של צמצום שלא כפשוטו. עוד חיבר את שו"ת "דברי יוסף", את "מנחת יוסף" ואת "מבוא פתחים" על כתבי האר"י. תלמידו המובהק היה רבי מלאכי הכהן בעל "יד מלאכי". נפטר בג' בסיון ה'ת"ץ (1730) בליוורנו, בגיל ארבעים וחמש, ונקבר בה.
תולדות חייו
רבי יוסף בן עמנואל אירגאס היה ממוצא ספרדי. הוא נולד בשנת ה'תמ"ה (1685) בליוורנו שבטוסקנה לאמו שרה ולאביו רבי עמנואל, מחכמי הקהילה. את לימודיו הראשונים עשה אצל אביו ובישיבתו של רבי שמואל די פאס, רבה של ליוורנו. בשנת ה'תס"ד (1704) נשא לאישה את שרה בת אברהם מירנדה, קרובת משפחתו, ונולדו להם שלושה בנים ושלוש בנות. בצעירותו עבר לעיר רג'יו, ושם למד את חכמת הקבלה מפי המקובל רבי בנימין הכהן ויטאלי, תלמידו של רבי משה זכות. אחר כך ישב בפיזה. שם ייסד את ישיבת "נוה שלום" ושתי קרנות צדקה: "מוהר הבתולות" לסיוע לכלות עניות, ו"מלביש ערומים". כשחזר לליוורנו התקבל בה לרב. שמו יצא כגדול בתורה, ורבנים מאיטליה ומצרפת פנו אליו בשאלותיהם. בשנת ה'ת"ע (1710) הגיע לליוורנו נחמיה חייא חיון, החשוד בשבתאות, וביקש הסכמה לספרו. רבי יוסף סירב ועמד נגדו עד שסולק מהעיר. חיון הדפיס נגדו כתבי התקפה באמסטרדם, ורבי יוסף השיב לו בשני ספרי פולמוס, "תוכחת מגולה" ו"הצד נחש", שנדפסו בלונדון בשנת ה'תע"ה (1715). בסוף ימיו, בשנת ה'ת"ץ (1730), כתב לרבי ישעיה בסאן, רבו של רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל), כדי לברר את דרכו של תלמידו, אך נפטר לפני שנחתם הדבר. חיבורו הנודע הוא "שומר אמונים", שנקרא גם "שומר אמונים הקדמון" כדי להבדילו מספרו של רבי אהרן ראטה. הספר נכתב כשיחה בין תלמיד חכם בקי בתלמוד לבין מקובל. הוא בא לבסס את אמיתות חכמת הקבלה ולפרש את יסודותיה, ונחשב לספר יסוד בקבלה. בספר זה התווכח עם בן דודו ובן עירו, המקובל רבי עמנואל חי ריקי בעל "משנת חסידים", בעניין הצמצום. רבי יוסף נחשב לנציג הבולט של השיטה של צמצום שלא כפשוטו. עוד חיבר את שו"ת "דברי יוסף" בהלכה, את "מנחת יוסף" בקבלה ואת "מבוא פתחים", מבוא וכללים לכתבי האר"י. תלמידו החשוב היה רבי מלאכי הכהן בעל "יד מלאכי", שהביא לדפוס את ספרי הקבלה של רבו. מבניו, רבי עמנואל כיהן אחריו ברבנות ליוורנו, ורבי אברהם עסק בהוצאת ספרי אביו. רבי יוסף נפטר בג' בסיון ה'ת"ץ (1730) בליוורנו, בגיל ארבעים וחמש, ונקבר בה.
ספריו6
- הצד נחש
- מבוא פתחים
- מנחת יוסף
- שו"ת דברי יוסף
- שומר אמונים
- תוכחת מגולה