
רב יוסף - סיני
אמורא בבלי מהדור השלישי וראש ישיבת פומבדיתא, שכונה "סיני" בשל בקיאותו בשמועות.
קשרים
- אביו
- חייא
- ילדיו
- רב נחמיהרב נחמן בר יוסף
- רבותיו
- רב יהודה בר יחזקאל
- תלמידיו
- אביירבארב אויא
- חברותות
- רבה בר נחמני
מקומות בהם פעל
- פומבדיתאראש ישיבת פומבדיתא וגבאי צדקה
תמצית ביוגרפית
רב יוסף בר חייא היה תלמידו של רב יהודה בר יחזקאל בפומבדיתא, ובן זמנו ובר פלוגתתו הקבוע של רבה בר נחמני. בשל בקיאותו העצומה בברייתות ובשמועות כונה "סיני", ואילו רבה כונה "עוקר הרים". לאחר פטירת רב יהודה לא קיבל עליו את ראשות הישיבה, ורבה מונה במקומו. לאחר פטירת רבה עמד רב יוסף בראש ישיבת פומבדיתא כשנתיים וחצי, עד פטירתו. שימש גבאי צדקה בפומבדיתא, היה עשיר ונודע בענוותנותו. בסוף ימיו התעוור, ובעקבות מחלה שכח את תלמודו, ותלמידו אביי חזר לפניו על תורתו. נודעים במיוחד בקיאותו בתרגום הארמי של המקרא והתרגום המיוחס לו. בין תלמידיו המובהקים היו אביי ורבא, ובניו היו רב נחמיה ורב נחמן בר יוסף.
תולדות חייו
רב יוסף בר חייא היה מגדולי אמוראי בבל בדור השלישי. את עיקר תורתו קיבל מרבו, רב יהודה בר יחזקאל, מייסד ישיבת פומבדיתא. בבית מדרשו של רב יהודה נמנה עם רבה בר נחמני, ושניהם נעשו לבני הפלוגתא המרכזיים של דורם. התלמוד מכנה אותם יחד "אמוראי דפומבדיתא". בחלק מן המחלוקות ביניהם נפסקה ההלכה כרבה, מלבד מקרים מעטים. רב יוסף נודע בבקיאותו הרבה בתורה שבעל פה, בברייתות ובשמועות, ולכן כונה "סיני". רבה, שהצטיין בחריפותו, כונה "עוקר הרים". לאחר פטירת רב יהודה עמדו השניים לבחירה לראשות הישיבה. הוכרע ש"סיני עדיף", שכן "הכל צריכים למרי חיטיא". אף על פי כן לא קיבל רב יוסף את התפקיד, ורבה עמד בראש הישיבה עד פטירתו. רק אז קיבל רב יוסף את ראשות ישיבת פומבדיתא, וכיהן בה כשנתיים וחצי עד פטירתו. מלבד ראשות הישיבה שימש רב יוסף גבאי צדקה בפומבדיתא ודאג תמיד לעניים. הוא נודע בענוותנותו, ועל פי המסופר אמר לתנא ששנה לפניו שבפטירת רבי בטלה הענווה: "לא תיתני ענוה, דאיכא אנא". כשהגיע לגיל שישים ערך סעודה, משום שעבר את הגיל שבו נקבעת מיתת כרת. בסוף ימיו התעוור, ובעקבות מחלה שכח את תלמודו. תלמידו אביי חזר לפניו על הדברים ששמע ממנו, וכך החזיר לו את תורתו. רב יוסף היה בקי במיוחד בתרגום הארמי של המקרא, ומרבה לצטט בתלמוד את התרגום כדי לבאר פסוקים. תרגומים על ספרי מקרא מיוחסים לו במסורת. בין תלמידיו המובהקים היו אביי, שקיבל ממנו בעיקר את הברייתות והמסורות, ורבא, ששימש אותו שנים רבות בפומבדיתא. שניהם נעשו לגדולי הדור הרביעי. כן למד אצלו רב אויא. בניו היו רב נחמיה ורב נחמן בר יוסף, ונכדו היה רב דימי בר נחמן. במקורות נמסרו שנים שונות לפטירתו. לפי ויקיפדיה נפטר בשנת 333 בגיל 63 לערך, ולפי מקורות אחרים כעשור קודם לכן.