י

רבי יהושע הורוביץ זי"ע - עטרת ישועה

אחרוניםחסידים

נולדטו באדר ה'תר"ח·דז'יקוב

נפטריא בטבת ה'תרע"ג, 21/12/1912 למניינם·דז'יקוב

נטמןבית העלמין היהודי, דז'יקוב

אדמו"ר דז'יקוב השלישי ורב העיר, בעל "עטרת ישועה" על התורה והמועדים ושו"ת עטרת ישועה.

קשרים

אביו
רבי מאיר הורוביץ
אמו
דבורה הורוביץ
בני/בנות זוג
מרים, בת רבי יהודה לייבוש רייך מריישא
ילדיו
רבי אלטר יחזקאל אליהו הורוביץ
רבותיו
רבי מאיר הורוביץ

מקומות בהם פעל

  • דז'יקוברב העיר ואדמו"ר דז'יקוב (1877–1912)

תמצית ביוגרפית

נולד בט"ו באדר ה'תר"ח (1848) בדז'יקוב (טרנובז'ג, פולין), לאביו רבי מאיר הורוביץ, אדמו"ר דז'יקוב בעל "אמרי נועם". למד אצל אביו. כבר בצעירותו התכתב עם גדולי דורו, ובגיל שמונה עשרה סיים את חיבורו "עמק הלכה". לאחר נישואיו מסר לו אביו את רבנות העיר דז'יקוב. עם פטירת אביו בשנת ה'תרל"ז (1877) החל לכהן כאדמו"ר. נודע בהתנגדותו לתנועת ההשכלה ובמעורבותו בענייני הציבור, וחיבר ניגונים חסידיים רבים. בשנת ה'תרס"ט (1909) העביר את רבנות העיר לבנו רבי אלטר יחזקאל אליהו. דרשותיו מן השולחנות נדפסו בספר "עטרת ישועה" על התורה והמועדים, ותשובותיו בספר "שו"ת עטרת ישועה". נפטר בי"א בטבת ה'תרע"ג (1912) בדז'יקוב, ונקבר באוהל האדמו"רים שם, ליד אביו.

תולדות חייו

נולד בט"ו באדר ה'תר"ח (1848) בדז'יקוב, היא טרנובז'ג (פולין). אביו היה רבי מאיר הורוביץ, אדמו"ר דז'יקוב, ואמו דבורה. סבו היה רבי אליעזר הורוביץ, אדמו"ר דז'יקוב הראשון, והוא שתיווך בשידוכו עם מרים, בתו של הנגיד רבי יהודה לייבוש רייך מריישא. כבר בילדותו נודע כעילוי בעל כשרונות מגוונים. למד תורה מפי אביו, ובצעירותו התכתב בדברי הלכה עם גדולי דורו, ובהם רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב", שהעריכו אותו. בגיל שמונה עשרה סיים את ספרו "עמק הלכה" על סוגיות הש"ס, שנדפס בלבוב בשנת ה'תר"ל (1870). לאחר נישואיו מסר לו אביו את רבנות העיר דז'יקוב, משום שאחיו הבכור רבי נפתלי חיים סירב לקבלה. עם פטירת אביו בשנת ה'תרל"ז (1877) החל לכהן כאדמו"ר בדז'יקוב, השלישי בשושלת. בשנת ה'תרס"ט (1909) העביר את רבנות העיר לבנו רבי אלטר יחזקאל אליהו, כדי להתמסר להנהגת החסידות. בשנותיו האחרונות נוסדו קלויזים של חסידיו בערים רבות בגליציה, ובהן ריישא, לנצהוט, טרנוב וקרקוב. היה פעיל בענייני הציבור, ודרש מראשי הקהילה להתייעץ עמו בשאלות דחופות. נאבק בתנועת ההשכלה, ונאם באספת הרבנים בלבוב בשנת ה'תרל"ט (1879), שממנה צמחה תנועת "מחזיקי הדת". בניגוד לאדמו"רים רבים בני דורו, עודד הגירה לאמריקה. נודע גם בחוש המוזיקלי שלו. הלחין ניגונים לרוב תפילות הימים הנוראים, וחלק מניגוניו נשתמרו בחסידות ויז'ניץ. דרשותיו שאמר בשולחנותיו נרשמו בידי תלמידו רבי מאיר אופן מריישא. בנו רבי אלטר'ל הדפיס אותן בספר "עטרת ישועה" על התורה והמועדים, בארבעה כרכים (קרקוב, ה'תרע"ט-ה'תרצ"ו). תשובותיו נדפסו בספר "שו"ת עטרת ישועה" (קרקוב, ה'תרצ"ב), בעריכת נכדו רבי חיים מנחם דוד. כן חיבר את הקונטרסים "תוספת מצוה", "דרך מלכים" ו"קדושה משולשת". בשנותיו האחרונות נחלש, ולעתים לא יכול לערוך שולחן. נפטר בי"א בטבת ה'תרע"ג (1912) בדז'יקוב, ונקבר באוהל אדמו"רי דז'יקוב, ליד אביו. את מקומו כאדמו"ר מילא בנו רבי אלטר יחזקאל אליהו. בנותיו נישאו לרבנים ואדמו"רים: שרה לרבי מנשה אייכנשטיין, פערל לרבי עמנואל וולטפרייד, יהודית לרבי פנחס נתן סאפרין ובינה לרבי דוד שפירא.

ספריו6

  • דרך מלכים
  • עטרת ישועה
  • עמק הלכה
  • קדושה משולשת
  • שו"ת עטרת ישועה
  • תוספת מצוה

קישורים חיצוניים