
יהושע - בן גמלא
נפטרירושלים
כהן גדול בשלהי ימי הבית השני, שתיקן להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ועיר.
קשרים
- אביו
- גמלא
- בני/בנות זוג
- מרתא בת ביתוסמרתא
מקומות בהם פעל
- ירושליםכהן גדול בבית המקדש
תמצית ביוגרפית
כיהן ככהן גדול בבית המקדש השני בשנים שלפני המרד הגדול. לפי יוסף בן מתתיהו, בימי הנציב הרומאי אלבינוס העביר המלך אגריפס השני את הכהונה הגדולה מיהושע בן דמנאי אליו, וכעבור זמן קצר מינה אגריפס את מתתיהו בן תאופילוס במקומו. לפי התלמוד, אשתו מרתא בת ביתוס שילמה סכום גדול כדי שימונה לכהונה הגדולה. נודע בעיקר בתקנתו להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ועיר ולהכניס אליהם את הילדים מגיל שש או שבע, ועליו אמרו חז"ל: "זכור אותו האיש לטוב". המשנה מזכירה אותו לשבח על שעשה גורלות של זהב לשעירי יום הכיפורים. בימי המרד הגדול נמנה עם ראשי ההנהגה המתונה בירושלים לצד חנן בן חנן, ושניהם נהרגו בידי האדומים שנכנסו לעיר בהזמנת הקנאים.
תולדות חייו
יהושע בן גמלא היה כהן ונמנה עם משפחות הכהונה הגדולה בירושלים בדור שלפני חורבן הבית השני. אשתו הייתה מרתא בת ביתוס, מבנות משפחת ביתוס העשירה. התלמוד מספר שקידש אותה כשהייתה אלמנה, עוד לפני שמונה לכהן גדול, ולכן התירו לו חכמים לכנוס אותה גם לאחר מינויו, אף על פי שכהן גדול אסור באלמנה. לפי התלמוד שילמה מרתא למלך סכום גדול של דינרים כדי שבעלה ימונה לכהונה הגדולה. בגמרא במסכת יומא המינוי מובא כדוגמה למינוי שלא היה ראוי. לפי יוסף בן מתתיהו, בימי הנציב הרומאי אלבינוס העביר המלך אגריפס השני את הכהונה הגדולה מיהושע בן דמנאי אליו. בין שני הכהנים פרצה מחלוקת חריפה, ואנשיהם נאבקו אלה באלה ברחובות ירושלים. כעבור זמן קצר מינה אגריפס את מתתיהו בן תאופילוס לכהן גדול במקומו. במשנה במסכת יומא נזכר "בן גמלא" לשבח, על שעשה גורלות של זהב לשני השעירים של יום הכיפורים במקום הגורלות של עץ שהיו קודם לכן. בספרי זוטא מסופר שרבי אליעזר בן יעקב שאל אותו שאלה הלכתית. עיקר שמו נקבע בזכות תקנת החינוך המיוחסת לו בתלמוד במסכת בבא בתרא. לפני התקנה רק מי שהיה לו אב למד תורה, ומי שלא היה לו אב לא למד. בתחילה תיקנו להושיב מלמדי תינוקות בירושלים, ואחר כך בכל פלך, אבל הנערים נשלחו ללמוד שם רק בגיל שש עשרה או שבע עשרה, ותקנה זו לא הצליחה. בא יהושע בן גמלא ותיקן להושיב מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ולהכניס אליהם את הילדים מגיל שש או שבע. על כך אמרו חז"ל: "ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל". גם לשמעון בן שטח מיוחסת תקנה דומה. יש שסברו שמדובר בשתי תקנות שונות, ויש שכתבו שזו תקנה אחת שנעשתה בשיתוף ביניהם. בימי המרד הגדול נמנה עם ראשי ההנהגה המתונה בירושלים לצד הכהן הגדול חנן בן חנן, והתנגד לקנאים שהשתלטו על בית המקדש. כשהזמינו הקנאים את האדומים לעיר, נאם יהושע אליהם מעל החומה וקרא להם להיכנס בלי נשק. האדומים לא שמעו לו, פרצו לעיר והכריעו את ההנהגה המתונה. הם חיפשו את חנן ואת יהושע, הרגו את שניהם ולא הניחו לקבור את ההרוגים. יוסף בן מתתיהו ספד להם בספרו "מלחמת היהודים". חוקרים נחלקו אם יהושע בן גמלא שבתלמוד הוא הכהן הגדול שמתאר יוסף בן מתתיהו. רוב חוקרי "חכמת ישראל" זיהו ביניהם. לעומתם סברו רבי יצחק אייזיק הלוי בעל "דורות הראשונים" ורבי אהרן הימן בעל "תולדות תנאים ואמוראים" שהיו אלה שני אנשים שונים.