י

רבי יהודה ביבס זי"ע - יהודה אריה ליאון ביבאס

אחרונים

נפטריז בניסן ה'תרי"ב, 06/04/1852 למניינם·חברון

נטמןבית הקברות היהודי העתיק, חברון

רב הקהילה האיטלקית בקורפו ומפוסקי היתר אתרוגי קורפו, ממבשרי הציונות הדתית, עלה לחברון ונפטר בה.

קשרים

אביו
רבי שמואל
רבותיו
רבי יהודה הלוי
תלמידיו
רבי יהודה אלקלעי

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בגיברלטר בין ה'תק"מ לה'תקמ"ט (1780-1789) לאביו רבי שמואל. החל ללמוד בישיבה בגיברלטר, ולאחר פטירת אביו עבר לליוורנו (איטליה) ולמד שם אצל סבו רבי יהודה הלוי. משנת ה'תקצ"א (1831) כיהן כרב הקהילה האיטלקית בקורפו (יוון). שם תיקן תקנות לקהילה, פיקח על מוסדות החינוך ועל כשרות אתרוגי קורפו, ובשנת ה'תר"ו (1846) נקט עמדה ברורה בפולמוס אתרוגי קורפו. בשנים ה'תקצ"ט-ה'ת"ר (1839-1840) סייר בקהילות באירופה ובמזרח וקרא לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. מתלמידיו המובהקים היה רבי יהודה אלקלעי, שהושפע מרעיונותיו. רוב כתבי היד שהשאיר אבדו. בשנת ה'תרי"ב (1852) עלה לארץ ישראל, השתקע בחברון והקים בה בית מדרש וספרייה. נפטר בי"ז בניסן ה'תרי"ב (1852), חודשים ספורים לאחר עלייתו, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בחברון.

תולדות חייו

נולד בגיברלטר, שהייתה אז תחת שלטון בריטי, לאביו רבי שמואל. אמו הייתה קרובת משפחה של רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים". שנת לידתו אינה ידועה בוודאות, והיא בין ה'תק"מ לה'תקמ"ט (1780-1789). בילדותו למד בישיבה בגיברלטר. לאחר פטירת אביו עבר לליוורנו (איטליה) לבית סבו רבי יהודה הלוי, ושם קיבל את עיקר השכלתו התורנית וגם השכלה כללית. לאחר שנת ה'תק"ע (1810) ביקר בלונדון, וחזר לגיברלטר כדי לעמוד בראש ישיבה שלמדו בה תלמידים מבריטניה, מאיטליה ומצפון אפריקה. בשנת ה'תקצ"א (1831) התמנה לרב הקהילה האיטלקית בקורפו (יוון). בתפקידו זה תיקן תקנות לקהילה, פיקח על מוסדות החינוך של הילדים והנערים ועל כשרות אתרוגי קורפו, שיהודים בכל העולם קנו מסוחרי הקהילה. בשנת ה'תר"ו (1846) נקט עמדה ברורה בפולמוס אתרוגי קורפו וקבע שהאתרוגים אינם מורכבים. רבי חיים פלאג'י נסמך על פסקו כשהתיר את אתרוגי קורפו. חלק מפסקיו נרשמו בפנקס הקהילה בקורפו. בשנים ה'תקצ"ט-ה'ת"ר (1839-1840) סייר בקהילות ישראל באירופה ובמזרח. הוא קרא לעלות לארץ ישראל, להתיישב בה ולהגן על היישוב היהודי, וראה בתשובה הנדרשת לגאולה את שיבתם בפועל של ישראל לארצם. בעקבות מלחמת העצמאות היוונית כתב שעל היהודים להתאמן בנשק כדי לשחרר את ארץ ישראל מידי העות'מאנים. בזמלין (סרביה) פגש את רבי יהודה אלקלעי, תלמידו המובהק, שהושפע ממשנתו והיה בעצמו ממבשרי הציונות. בזכות רעיונות אלה הוא נחשב לאחד מראשוני ההוגים הציוניים. רבי יהודה אלקלעי כינה אותו "איש אלקים קדוש", ובני קורפו כינוהו "הרב הקדוש". השאיר כמה כתבי יד, ורובם אבדו. בין מה ששרד יש קובץ שירים, פיוטים ותפילות וכן פסקי הלכה. חלק מתורתו נשמר בכתבי תלמידו רבי יהודה אלקלעי, וכמה ממכתביו מצויים בכתבי רבי חיים פלאג'י. כשנה לאחר פטירת אשתו, בשנת ה'תרי"ב (1852), עלה לארץ ישראל. תלמידיו קיבלו את פניו ביפו, והוא השתקע בחברון והקים בה בית מדרש וספרייה גדולה. בניו נפטרו בחייו. נפטר בחברון בי"ז בניסן ה'תרי"ב (1852), חודשים ספורים לאחר עלייתו, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בחברון, סמוך לקברו של רבי אליהו די וידאש בעל "ראשית חכמה". מקום קברו אותר מחדש בשנת ה'תשפ"ה (2025). ביתו ואוסף ספריו הנדירים הועברו לישיבה שנקראה על שמו בחברון. רחוב בשכונת נחלאות בירושלים נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים