רבי טרפון - אביהן של כל ישראל

תולדות חייו

רבי טרפון היה כהן מזרע אהרן, ולפי המסורת השתייך למשפחה שיוחסה לעזרא הסופר. הוא חי בימי חורבן בית המקדש השני ובדור שאחריו, ונמנה עם תנאי הדור השני והשלישי. בצעירותו ראה את עבודת המקדש. אחרי החורבן המשיך לנהוג בזכויות הכהונה, ובכללן אכילת תרומות ומעשרות. למד אצל רבן יוחנן בן זכאי ונקשר לשיטת בית שמאי. במקורות אחרים הוא נזכר כתלמיד רבן גמליאל הזקן. בית מדרשו היה בעיר לוד, ושם ישב עם חכמי דורו. על פי המסורת, בעליית בית נתזה שבלוד נשאלה לפניו ולפני רבי עקיבא השאלה "תלמוד גדול או מעשה גדול". רבי טרפון השיב שהמעשה גדול, רבי עקיבא השיב שהתלמוד גדול, והחכמים הכריעו שהתלמוד גדול, שהוא מביא לידי מעשה. שמו נזכר במשנה כארבעים ותשע פעמים, ובדרך כלל במחלוקת עם רבי עקיבא. רבי עקיבא היה בר-פלוגתא שלו, אך גם ידידו ובעל בריתו. בהלכה נטה בדרך כלל לקולא. נודע בבקיאותו הרבה ובחריפותו, וכן בענוותנותו. היה עשיר ופיזר מממונו לעניים, ואף השתמש בזכויות הכהונה שלו כדי לסייע להם. בתלמוד הירושלמי הוא מכונה "אביהן של כל ישראל". הוא נודע בזהירותו במצוות כיבוד אב ואם. מסופר שכאשר נקרע סנדלה של אמו בשבת, הניח את ידיו תחת רגליה, והיא הלכה עליהן עד שהגיעה למיטתה. הוא נקט עמדה חריפה נגד ספרי המינים. בין תלמידיו נמנו רבי אלעזר בן מתיא, רבי חנינא בן חכינאי, שמעון בן עזאי, רבי יהודה ורבי יהודה בן נחמיה. המסורות על פטירתו חלוקות. לפי מדרש איכה רבה נמנה עם עשרה הרוגי מלכות, ויש אומרים שנפטר בחוץ לארץ. מקום קבורתו אינו נזכר בספרות חז"ל, ויש מסורות שונות על קברו: במירון, בבניאס, בטבריה ובכדיתא. המסורת על קברו באזור מירון היא הקדומה שבהן.