ח

רבי חסדאי קְרֶשְקַש זי"ע - רח"ק

ראשונים

נולדה'ק, ~1340 למניינם·ברצלונה

נפטרה'ק"ע·סרגוסה

פילוסוף ומנהיג יהדות ספרד, רבה של סרגוסה, תלמיד הר"ן ומחבר "אור השם".

קשרים

אביו
רבי אברהם
תלמידיו
רבי יוסף אלבורבי יוסף חביבארבי זרחיה הלוי סלדיןרבי יוסף חביבה

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בברצלונה בסביבות שנת ה'ק (1340), לאביו רבי אברהם בן רבי חסדאי קרשקש. את עיקר תורתו למד מפי רבי ניסים גירונדי (הר"ן), שבבית מדרשו עסקו גם בפילוסופיה, ושם התיידד עם רבי יצחק בר ששת (הריב"ש). היה ממנהיגי קהילת ברצלונה ומקורב לחצר המלכות, ובשנת ה'קל"ח (1378) נאסר יחד עם הר"ן והריב"ש בעקבות עלילת שווא. בסביבות שנת ה'קמ"ו (1386) עבר לסרגוסה, ושם כיהן כרבה וכראש הישיבה. נעשה למנהיג הרוחני והמדיני של יהדות ספרד, ורבים שלחו אליו שאלות בהלכה ובענייני ציבור. בגזרות קנ"א (1391) נהרג בנו, ולאחר מכן פעל לשיקום הקהילות. בין תלמידיו היו רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים, ורבי יוסף חביבא. חיבורו העיקרי, "אור השם", השפיע על ההגות היהודית, ובייחוד על ממשיכי דרכו של הרמב"ם, כמו הרשב"ץ ורבי יצחק אברבנאל, שהתפלמסו עם ביקורתו על שיטת הרמב"ם. חיבר גם את "ביטול עיקרי הנוצרים" ואת "דרשת הפסח". נפטר בסרגוסה בסביבות שנת ה'ק"ע (1410).

תולדות חייו

רבי חסדאי קרשקש נולד בברצלונה שבממלכת אראגון בסביבות שנת ה'ק (1340). אביו, רבי אברהם בן רבי חסדאי קרשקש, היה מרבני ספרד ומרבותיו של הריב"ש. בסביבות שנת ה'ק"כ (1360) נשא לאישה את טורלנה, ונולד להם בן יחיד. את עיקר תורתו למד בבית מדרשו של רבי ניסים גירונדי (הר"ן) בברצלונה, שבו עסקו בתלמוד וגם בפילוסופיה. שם התיידד עם רבי יצחק בר ששת (הריב"ש), שהיה לרעו. כבר בברצלונה היה ממנהיגי הקהילה, עסק בענייני ציבור ומדינה וזכה למעמד בחצר המלכות. בשנת ה'קל"ח (1378) נאסר יחד עם הר"ן והריב"ש בעקבות עלילת שווא, ושוחרר לאחר זמן. בשנת ה'קמ"ג (1383) ניהל משא ומתן עם המלך פדרו הרביעי על זכויות היהודים. בסביבות שנת ה'קמ"ו (1386) עבר לסרגוסה, וכעבור כשנתיים קיבל הכרה רשמית מן השלטונות ככרב הקהילה. עמד בראש הישיבה המקומית, והמלך חואן הראשון העניק לו תואר "מקורב לבית המלוכה". כך נעשה למנהיג הרוחני והמדיני של יהדות ספרד, וקהילות רבות פנו אליו בשאלות הלכה ובענייני ציבור. בגזרות קנ"א (1391) נהרג בנו היחיד. על הפורענות כתב איגרת לקהילת אביניון, ולאחר מכן פעל לגיוס כספים ולשיקום הקהילות שנפגעו. בשנת ה'קנ"ג (1393) נשא לאישה את ג'מילה, ונולדו להם ארבעה ילדים. חיבורו העיקרי, "אור השם", שהשלים בשנת ה'ק"ע (1410), עוסק ביסודות האמונה. בו ערער על הנחות יסוד של הפילוסופיה האריסטוטלית, שעליהן ביסס הרמב"ם את שיטתו, וקבע סדר משלו לעיקרי האמונה. החיבור השפיע רבות על ההגות היהודית שאחריו, ובייחוד על ממשיכי דרכו של הרמב"ם, כמו הרשב"ץ ורבי יצחק אברבנאל, שהתפלמסו עם ביקורתו. בסביבות שנת ה'קנ"ח (1398) חיבר בשפה הקטלאנית את "ביטול עיקרי הנוצרים", חיבור פולמוסי נגד יסודות הנצרות, ונותרה ממנו גם "דרשת הפסח". בין תלמידיו היו רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים, רבי יוסף חביבא ורבי זרחיה הלוי סלדין. עד יום מותו נחשב ליהודי הבכיר בחצר המלכות. נפטר בסרגוסה בסביבות שנת ה'ק"ע (1410).

ספריו3

  • אור ה'
  • ביטול עיקרי הנוצרים
  • דרשת הפסח

קישורים חיצוניים