ח

חנה ושבעת בניה

נטמןבית העלמין העתיק, צפת

אם יהודייה ששבעת בניה נהרגו על קידוש השם לעיניה בגזירות השמד, כמסופר בספר מקבים ב' ובתלמוד.

תמצית ביוגרפית

אם יהודייה ששבעת בניה נהרגו על קידוש השם, אחד אחרי השני לעיניה, אחרי שסירבו לעבוד עבודה זרה ולאכול בשר חזיר. המקור הקדום ביותר לסיפור הוא ספר מקבים ב', ושם המעשה מתרחש בימי גזירות אנטיוכוס אפיפנס. הסיפור מובא גם בתלמוד הבבלי, ושם השליט הוא קיסר רומי. באיכה רבה הוא מובא בהקשר של חורבן הבית השני, ובתנא דבי אליהו הוא מיוחס לימי אדריאנוס. במקורות הקדומים האם אינה נקראת בשם. באיכה רבה היא נקראת מרים בת תנחום, והשם חנה מופיע לראשונה בספר יוסיפון. לפי התלמוד, עליהם נאמר הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה". מעשיהם נעשו מופת למסירות נפש על קידוש השם, והם נזכרים בקינות לתשעה באב של קהילות ספרד והמזרח. מסורת עממית מייחסת להם מערת קבורה בבית העלמין העתיק בצפת, ומסורות אחרות מצביעות על מקומות קבורה נוספים.

קישורים חיצוניים