רבי חיים משה אלישר זי"ע - חמ"א

תולדות חייו

רבי חיים משה אלישר נולד ב-ג' בשבט ה'תר"ה (1845) בירושלים, שהייתה אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. אביו היה רבי יעקב שאול אלישר, בעל "ישא ברכה", שכיהן כראשון לציון. את ראשי התיבות של שמו, חמ"א, נהג לחתום. בגיל ארבע עשרה נשא את וידה, בתו של הראשון לציון רבי רפאל מאיר פאניז'ל, ונולדו להם שישה בנים, ובהם רבי יוסף שאול ורבי יצחק שמעיה, ושלוש בנות. למד תורה מפי אביו ומפי רבי יוסף בורלא, אב בית הדין בירושלים. כדי שלא להתפרנס מן הרבנות עסק במסחר, ובין השאר סיפק מזון לצבא העות'מאני בארץ ישראל, ולצד זה המשיך בלימודו. ידע כמה שפות, ובהן ערבית ותורכית, וכך היה יכול לייצג את הקהילה מול השלטונות. משנת ה'תרנ"ג (1893) כיהן כממלא מקומו של אביו במג'לס אדארה, המועצה המחוזית, במשך כשלוש עשרה שנה. בשנת ה'תרע"ח (1918) עמד, יחד עם רבי יצחק ירוחם דיסקין, בראש ועד הרבנים לירושלים. אחר כך עמד בראש לשכת הרבנות לעם היהודי בירושלים, שהייתה הבסיס להקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל. בשנים ה'תרע"ט-ה'תרפ"א (1919-1921) כיהן כראשון לציון וכרב העדה הספרדית בירושלים, ואחריו כיהן בתפקיד רבי יעקב מאיר. היה ממייסדי מוסדות ציבור בירושלים ופעל בהם, ובהם בתי החולים שערי צדק ומשגב לדך. בשנת ה'תרס"ט (1909) הוציא לאור בירושלים את ספר השו"ת של אביו "שאל האיש", והוסיף לו קונטרס משלו בשם "פני חמ"א". בשנת ה'תרפ"א (1921) הדפיס בירושלים את ספר השו"ת שלו, "משה האיש". השאיר אחריו גם כתבי יד שלא נדפסו. נפטר ב-ד' בשבט ה'תרפ"ד (1924) בירושלים, בגיל שבעים ושמונה, ונקבר בחלקת הרבנים בהר הזיתים, בחלקת משפחת אלישר, ליד אביו.