רבי חיים מרדכי לובטון זי"ע

תולדות חייו

רבי חיים מרדכי לבטון נולד בשנת ה'תק"ם (1780) בחאלב (ארם צובה) שבסוריה. אביו היה רבי חלפון לבטון, ולפי המסורת מוצא המשפחה ממגורשי ספרד. בצעירותו למד תורה מפי חכמי העיר, ובראשם רבי אברהם ענתבי, שאותו ראה כרבו. במשך שנים רבות התפרנס ממסחר, בשותפות עם הסוחר חביב בצרי, ולצד זה עסק בתורה. בשנת ה'תרי"ח (1858), לאחר פטירת רבי אברהם ענתבי, התמנה לרבה הראשי של חאלב. הוא כיהן בתפקיד כאחת עשרה שנים, עד פטירתו, ושימש גם דרשן ואב בית דין. נודע בחכמתו ובמשפטו הישר וזכה להערכה של יהודים ושל שכניהם הלא-יהודים כאחד. בית דינו נודע בכל האזור, ובני דורו כינוהו "גדול רבני ארם צובא". השלטונות העות'מאניים כיבדוהו על פעילותו הציבורית. מבין תלמידיו נודע רבי מרדכי עבאדי. עיקר חיבורו הוא שו"ת נכח השלחן, שאלות ותשובות וחידושים על ארבעת חלקי השולחן ערוך. החיבור נדפס לראשונה באיזמיר בשנת ה'תרכ"ח (1868), שנה לפני פטירתו, ונדפס שוב בירושלים בשנת ה'תשס"א (2001). פסקיו מובאים בספרות ההלכה של דורות אחרונים, ורבי עובדיה יוסף הרבה לצטט מדבריו. חיבורו השני, "בן יאיר", כולל דרשות על התורה. הוא נדפס בירושלים בשנת ה'תרפ"ה (1925) ונדפס שוב בשנת ה'תשנ"א (1991). חיבורים נוספים שלו נותרו בכתב יד. עסק גם בשירה, וכמה מפיוטיו מושרים בקהילות יוצאי חאלב במסגרת שירת הבקשות. מאשתו הראשונה נולדו לו שלושה בנים. לאחר פטירתה, כשהיה כבן שבעים, נשא אישה צעירה, ונולדה לו ממנה בת. את בתו השיא לרבי עזרא סויד, בנו של רבי משה סויד, מרבני חאלב. מצאצאיו יצאו משפחות הדאיה, לוי, לבטון, סויד, עטייה ושויכה. בין צאצאיו נמנים נכדו הדיין רבי יצחק לבטון, רבי שלום הדאיה, רבי עובדיה הדאיה והמקובל רבי מרדכי עטייה. נפטר בכ' בסיון ה'תרכ"ט (1869) בחאלב, כבן שמונים ותשע, ונקבר בכבוד גדול במערת הצדיקים שבעיר, הסמוכה למערת אליהו הנביא. נינו, רבי יום טוב ידיד הלוי, כינס את תולדותיו וסיפורים עליו בספר "שבחי מהר"ם". תולדותיו נכתבו גם בידי רבי עזרא בצרי ונדפסו במהדורות החדשות של חיבוריו.