
רבי ידעיה בֶּדֶרְשִׂי - הפניני
הבדרשי · אנבונט
נולדה'ל~, ~1270 למניינם·בדרש
נפטרה'ק~, ~1340 למניינם
משורר, רופא ופילוסוף מפרובנס, מחבר ספר המוסר בחינת עולם ומגיני לימוד הפילוסופיה בדורו.
קשרים
- אביו
- רבי אברהם בן יצחק בדרשי
- רבותיו
- רבי משולם בן משה מבדרש
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'ל' (1270) לערך בבדרש (בזייה, צרפת) שבפרובנס, לאביו המשורר רבי אברהם בן יצחק בדרשי. למד בבדרש אצל רבי משולם בן משה. היה רופא, משורר ופילוסוף, ובשפה הפרובנסלית נקרא אנבונט. כינויו "הפניני" ניתן לו בשל שיריו המליציים שנמשלו לפנינים. העריץ את הרמב"ם ואת דרכו הפילוסופית, וכאשר הטיל הרשב"א חרם על לימוד הפילוסופיה לפני גיל עשרים וחמש, כתב את "כתב התנצלות" בהגנה על לימודה. חיבורו הנודע הוא ספר המוסר "בחינת עולם", שזכה לתפוצה רבה ולפירושים, ובהם פירוש רבי יום טוב ליפמן הלר בעל "תוספות יום טוב". חיבר גם את "בקשת הממי"ן", "הפרדס", "חובב נשים", "לשון הזהב" על מדרש תהלים ו"אגרות התשובה". בסוף ימיו עבר כנראה לברצלונה, ונפטר בשנת ה'ק' (1340) לערך.
תולדות חייו
רבי ידעיה בן אברהם הפניני הבדרשי נולד בשנת ה'ל' (1270) לערך בפרובנס שבדרום צרפת. לפי רוב המקורות נולד בעיר בדרש (בזייה), וממנה נגזר כינויו "הבדרשי"; יש שכתבו שנולד בפרפיניאן. אביו היה המשורר רבי אברהם בן יצחק בדרשי. בשפה הפרובנסלית נקרא אנבונט (En Bonet). את הכינוי "הפניני" ייחסו לשיריו השקולים והמליציים, שנמשלו לפנינים, ויש שפירשו אותו כקיצור של "הפרפיניאני", כלומר איש פרפיניאן. בבדרש למד אצל רבי משולם בן משה. נודע כרופא, משורר ופילוסוף, ואף שנולד כשבעים שנה אחרי פטירת הרמב"ם ראה עצמו כתלמידו והעריץ את דרכו הפילוסופית. בימי הפולמוס על לימוד הפילוסופיה, כאשר הטיל הרשב"א חרם על לימודה לפני גיל עשרים וחמש, כתב את "כתב התנצלות" ובו הגן על לימוד הפילוסופיה ועל כבוד הרמב"ם וחכמי פרובנס. חיבורו המפורסם הוא "בחינת עולם", ספר מוסר קצר בן שלושים ושבעה פרקים, הכתוב בלשון מליצית ועוסק בהבל העולם הזה ובחובת האדם לבקש את החכמה ואת עבודת ה'. הספר זכה לתפוצה רבה במשך דורות, נדפס פעמים רבות ונכתבו עליו פירושים, ובהם פירוש רבי יום טוב ליפמן הלר בעל "תוספות יום טוב". חיבורו הראשון היה "בקשת הממי"ן", תפילה שכל מילותיה פותחות באות מ', והיא נדפסת בסוף "בחינת עולם". מחיבוריו הנוספים: "הפרדס", משלי מוסר שנדפסו בקושטא בשנת ה'של"ו (1576); "חובב נשים" (נקרא גם "צלצל כנפים"), תשובה על "מנחת יהודה שונא הנשים" לרבי יהודה אבן שבתי; "לשון הזהב", פירוש על מדרש תהלים; "אגרות התשובה", תשובות לשאלות פילוסופיות; וכן ביאורים לאגדות שבמדרשים ובש"ס ולמסכת אבות. הספר "מבחר הפנינים" יוחס לו בטעות, והוא חיבורו של רבי שלמה אבן גבירול. ספר "אות נפש" על פירוש הראב"ע לתורה מיוחס לו, אך יש המייחסים אותו לרבי אשר קרשקש. לפי המקורות עבר בסוף ימיו כנראה לברצלונה שבספרד. נפטר בשנת ה'ק' (1340) לערך, בן כשבעים.
ספריו7
- אגרות התשובה
- בחינת עולם
- בקשת הממי"ן
- הפרדס
- חובב נשים
- כתב התנצלות
- לשון הזהב