רבי יוסף שאול נתנזון זי"ע - השואל ומשיב

תולדות חייו

רבי יוסף שאול נתנזון נולד בשנת ה'תק"ע (1810) בעיירה ברז'אן שבגליציה (אוקראינה), בנו הבכור של רבי אריה לייביש נתנזון, בעל "בית אל". אמו הייתה בתו של רבי דב בער הלפרן ונכדתו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין, רבה של למברג. לפי המסורת המשפחתית התייחסה המשפחה למהר"ל מפראג. בשנת ה'תקפ"ה (1825) נשא את בתו של רבי יצחק אהרן הלוי איטינגא, ועבר לגור בלמברג. שם התחבר בלימוד עם גיסו רבי מרדכי זאב איטינגא, ושניהם חיברו יחד כמה חיבורים: "מגן גיבורים" על שולחן ערוך אורח חיים, "נר מערבי" על התלמוד הירושלמי ו"מפרשי הים" על "ים התלמוד". אשתו הראשונה, שרה האדל, נפטרה בשנת ה'תרי"ז (1857). בשנת ה'תרי"ח (1858) נשא את שפרה, אלמנה. בשנת ה'תרי"ז (1857) נתמנה לרבה ולאב בית הדין של למברג. הוא היה אמיד ולא נטל שכר מן הקהל. הוא הקים בעיר בית תמחוי לעניים ואכל שם עמם, ויסד חברת לומדים בשם "אנשי מעמד". שמו נתפרסם בכל תפוצות ישראל, והוא נחשב לאחד מגדולי המשיבים והפוסקים בגליציה במאה התשע עשרה. מכל קצוות הגולה הופנו אליו שאלות, ותשובותיו נקבצו בשו"ת "שואל ומשיב", שיצא בכמה מהדורות. כמו כן נתן כשלוש מאות הסכמות לספרי בני דורו. בשנת ה'תרי"ח (1858) בחן את מכונת אפיית המצות שהתחדשה בימיו, והתירה לאפיית מצות לפסח. בעקבות זאת פרץ פולמוס הלכתי רחב בדבר מצות מכונה. כנגד הקונטרס "מודעה לבית ישראל" של רבי שלמה קלוגר, שאסר את מצות המכונה, הוציא את הקונטרס "ביטול מודעה", ובו ביסס את ההיתר. מלבד חיבוריו המשותפים עם גיסו חיבר את "שי למורא" על אבן העזר, "בית שאול" על המשנה, "דברי שאול" על יורה דעה, על התורה ועל ההגדה, "יד שאול" ו"ידות נדרים". בין תלמידיו היה רבי יצחק אהרן איטינגא, בן גיסו, שכיהן אחריו ברבנות למברג. נפטר בליל כ"ז באדר א' ה'תרל"ה (1875) בלמברג, ונקבר בבית הקברות היהודי הישן בעיר. לא הניח אחריו צאצאים.