משנה תורה - נזירות ג טו
הָאוֹמֵר הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן כְּבֶן מָנוֹחַ. כְּבַעַל דְּלִילָה. כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה. כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו. הֲרֵי זֶה נָזִיר כִּנְזִירוּת שִׁמְשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנַּעֲשׂוּ מַעֲשִׂים אֵלּוּ לְאִישׁ אַחֵר: